<h1>העיטור אות ק' קבלנות</h1>
<h2>דף סח.</h2>
הדרך השני. קבלנות צאן ובהמה וכיוצא בהן. ומתחלק לארבעה ענינים. האחד ששנינו באיזהו נשך אין מושיבין תרנגולין למחצה ואין שמין עגלין וסייחין למחצה אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו. ושומתן הן דמים שמלוה לו. ומקבל עליו אחריות למחצה שכר ולמחצה הפסד אם ימותו. השני אבל מקבלין עגלין וסייחין למחצה ומגדלין אותן עד שיהו משולשין אם יחיו השכר לאמצע ואם ימותו לא ישלם כלום. השלישי שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל. הרביעי ששנינו בברייתא אף על פי שאמרו אין מקבלין צאן ברזל מישראל השם בהמה מחבירו ואמר לו הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינרין ואני אעלה לך סלע בחדש מותר ולפי שאינו מצוי אצלנו לא הארכתי באלו הענינים.
כתב קבלנות בהמה בלשון המחבר איך פלני בר פלני אמר לנא הוו עלאי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני למהוי בידיה לזכו דאנא פלני צביתי ברעות נפשאי וקבלית מניה כך וכך צאן בכך וכך דינרין ואפטם יתהון ואטרח בהון תריסר ירחי שתא ובתר הכי נשומינון ונזבנינון וכל רוחא דיהוי בהון על כך וכך זוזי אשקול אנא פלגא בעמלאי ובליאות ידאי והדין פלני פלגא בממוניה ואי מטי פסידא ולא שוי כך וכך קבלית עלאי לשלומי פלגא וכדו השתא משעבדנא ליה כל נכסי דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודקנינא כולהו יהון אחראין וערבאין עד דאשלים ליה פלגא דקרנא ושטר קבלנות דנן קבלית עלאי ועל ירתאי בתראי לאתפרעא באחריות וחומר וכו'. וכתב הרב המחבר האי דכתבינן בשטרא פלגא באגר ופלגא בהפסד דפסיק שכר עמלו ומזונו לכלהו יומי דשותפות. ומסתברא דבעי למכתב בגו שטרא ויהיבנא ליה באגריה כך וכך דינרין לכלהו יומי ואי לא (שטר) [כשטר] שיש בו ריבית דיינינן ליה אי לא כתב ביה אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד.
הדרך השלישי הוא ששנינו אין מושיבין חנוני למחצית שכר ולא יתן לו מעות ליקח פירות למחצית שכר אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל. ואמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה. וצריכא דאי אשמעינן חנוני משום דלא נפיש טרחיה אבל מעות ליקח בהן פירות דנפיש טרחיה וכו'. תנו רבנן כמה הוא שכרו בין מרובה בין מועט דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אפילו לא טבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו רבי שמעון בן יוחאי אומר נותן לו שכרו משלם. ופסק הרב אלפס הלכה כרבי מאיר דסתם מתניתין כותיה בכל דוכתא. ובתוספתא (פ"ד ה"ז) גרסינן המושיב את חבירו בחנותו למחצית שכר הרי זה נותן לו שכרו כפועל בטל דברי ר' מאיר. ובין מרובה ובין מועט דקאמר לפי שהוא אומנותו בין גדול או קטן דיהיב ליה כפועל בטל כל יומא עד משלם שותפותא. ואי בעי למפסק לכל יומי דשותפותא פוסק כדרבא דאמר אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד וההוא טופיינא דשקיל ממנתיה דמלוה הוי לשכר עמלו ומזונו. והני מילי לחנוני וכיוצא בו דלית להו עסקא אחרינא כדתניא (תוספתא ב"מ פ"ד ה"ז) המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר אם היה אומן לא יעסוק באומנותו לפי שאין עיניו על החנות בשעה שעוסק באומנותו. אבל מאן דאית ליה עסקא אחרינא ולא קא בטיל מינה לא בעי באגריה כולי האי כדאמר רב מותר שליש בשכרך מותר וכו'. ואסיקנא כגון דאית ליה לדידיה בהמה דאמרי אינשי גביל לתוריה גביל לתורי. והאידנא דקא יהבי פלגא באגר ופלגא בהפסד ולא יהבי כפועל בטל אהאי טעמא קא סמכי דכיון דאית ליה עסקא אחרינא ולא מבטל ליה מותר. ואית דיהבי טעמא אחרינא בההיא הנאה דקא פטר ליה משבועה דלא ארוח ביה טפי יהיב ליה פלגא באגר ופלגא בהפסד. ורבינו ברוך אמר דוקא גבי בהמה הוא דאמרינן האי טעמא גביל לתורא גביל לתורי אבל בסחורה לא אמרינן הכי דלאו בכל זמנא משכח סחורה בממונא רבה הלכך טרח בהאי עסקא. אבל רבינו יעקב אמר דוקא דאית ליה עסקא מההוא מינא אבל אית ליה אומנות אחרינא לא סגי ליה במותר שליש דהא טרח בהאי עסקא.
ופירש בתשובה (עי' ת' הרי"ף) דמתניתין דקתני למחצית שכר הוא הדין לשליש ולרביע ותניא נמי התם (תוספתא פ"ד דב"מ ה"ח) הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות לא יאמר לו הרי הן עשויות עלי למחצה לשליש ולרביע פירוש בלא שכירות אלא מחשב עמו שכר בטלה היו מופקדין אצלו ואמר לו הרי הן עשויות עלי למחצה לשליש ולרביע הרי זה מחשב עמו שכר בית ושכר בטלה שמע מינה מחצה שליש ורביע דינן שוה והא דאמור רבנן פלגו מלוה ופלגו פקדון הני מילי למחצית שכר ואם לא רצה ליתן לו אלא השליש או הרביע לא יהא בתורת מלוה אלא שליש הממון או רביע והשאר בתורת פקדון. ויש ממפרשי דורנו שפסק הלכה כר' שמעון דאמר נותן לו שכרו משלם דהיינו כסתם מתניתין דקתני כפועל בטל ותוספתא דקתני הרי זה נותן לו שכרו כפועל בטל דברי ר' מאיר קשיא ליה. ומסתברא כפועל בטל דקתני במתניתין בחנוני ובמעות דברי הכל היא ואפילו לר' יהודה מפני שהוא עומד כל היום בחנותו ובטל מאומנותו ואפילו מתנה עמו בפחות ריבית היא והיינו דקתני גבי חנוני כפועל בטל וגבי שומא שכר עמלו ומזונו. וברייתא דפליגי ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון בשומת עגלים וסייחים הוא דקתני בהו שכר עמלו ומזונו וקאמר כמה הוא שכר עמלו בין מרובה בין מועט כלומר או קוצץ לו דינר או ריש עגלא כפי תנאם ר' יהודה אומר אפילו גרוגרת אחת ר' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם כפי טרחו ומפני שיכול לעסוק באומנותו ועינו עליהם לא נפיש אגריה כולי האי כחנוני. והא דרב שומת עגלים הוא. והלכתא סוגיא דשמעתא אזלא כר' מאיר דהא רב הוא דאמר ריש עגלא לפטומי ור' אלעזר מהגרוניא נמי הכי אית ליה ושמואל נמי קוצץ לו דינר קאמר והכי הלכתא דהיכא דלית ליה בהמה לדידיה יהיב ליה כדאמרינן אבל היכא דאית ליה בהמה לדידיה אפילו אמר ליה מותר שליש בשכרך מותר ואי איכא מותרא שקיל ליה ואי לא לא שקיל מידי דאמרי אנשי גביל לתורא גביל לתורי. אבל בחנוני ומעות לעולם יהיב ליה כפועל בטל אי אית ליה אומנותא אחריתי. והיכא דלית ליה כדרבא דאמר אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד דאי לא מחזי כרבית מההוא פלגא דאית ליה בתורת מלוה.
ירושלמי (פ"ה דב"מ ה"ג) הנותן מעות לחבירו ליקח פירות למחצית שכר לאחר זמן אמר לו לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת. ומסתברא דוקא למחצית שכר דאין לו עליו אלא תרעומת שיכול לומר לו ראיתי בו הפסד ולא רציתי לקבל אבל שלוחו משלם כדאמרינן באיזהו נשך (ע"ג:) האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבן ליה משלם ליה. אי נמי התם תנאה הוה ליה לשלם ליכא תנאה אין לו עליו אלא תרעומת. ואם ידוע שלקח ומכר מוציא ממנו בעל כרחו. ירושלמי (שם) הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ורצה אחד מהן לישנן חבירו מעכב על ידו וכו'. הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רשאי הלוקח ליקח מכל מין ומין שירצה ולא יקח לא כסות ולא עצים. פירש רבינו יעקב דוקא דאמר ליה פירות סתם אבל אמר לו חיטין ולא שעורים ידו על התחתונה כדאמרינן בפרק הגוזל. אמר ר' יצחק הדא אמרה המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומת. המבטל שדה חבירו חייב לשפות לו. וכתב רבינו חננאל המבטל ספינתו של חבירו וחנות של חבירו עלו בתיקו ולקולא וחולקין ויש אומרים פטור. ירושלמי בפרק הגוזל (ה"ה) שמע מינה בר נש דיהיב לחבריה חד דינר דיזבון ליה חטין מן טבריא ואזל וזבן ליה מן צפרי אמר ליה אלו זבנת לי מן טבריא הוו עשרין וחמשא מודיו וכדון דזבנת לי מן צפרי לית אינון אלא עשרין מודיו אנת אובדת דידך אנא לא אובדי דידי.
<h2>דף קג.</h2>
קבלנות והוא על שלשה דרכים. הדרך הראשון קבלנות קרקע ששנינו בפרק המקבל. ומתחלק לשלשה חלקים. למקבל, ולשוכר, ולחוכר למחצה לשליש ולרביע בלא שכר. ועוד מתחלק לשתלא. ותניא במסכת דמאי (ירושלמי פ"ו ה"א) מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות. ומקבל וחוכר שניהן בפירות אלא שהמקבל נותן לבעלים מפירות הקרקע וחוכר אפילו פירות מן השוק והלכותיו מפורשות בפרק המקבל.
<h2>דף קד.</h2>
כתב קבלנות קרקע. בכך וכך איך פלני בר פלני ופלני בר פלני אמרו לנא הוו עלן סהדי וקנו מיננא וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו לכל חד וחד מיננא למיהוי בידא לזכו דאנא פלני בר פלני צביתי ברעות נפשאי ויהבית ארעא פלן לפלני בר פלני למפלחה ולמטרח בה עד זמן פלני וכל פירא ושיבשא ואעא דיפוק מינה נפלוג כחדא בכל שתא. וכך אמר לנא פלני בר פלני דנן אנא איקום ואפלח ואטרח ואשפי ואזרע ואחצד ואעמר ואדרי ואכנוש פירי ותיבנא ושיבשא ואעא וכל מאי דסליק מארעא דא אקום קמי פלני דנן וייתי ויטול פלגא ואנא בעמלות ובהנפקות ידאי פלגא ואם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. ובשטר חכירות כותב בכך וכך זוזי בשתא וצבי פלניא דנן וקביל ארעא דא ושטר תנאה דא שריר וקיים ככל שטרי תנאה דנהיגי בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מפלני לפלני בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה.
